מארק אגווייר – הבורג הנכון במקום הנכון

יש בעולם דבר מצחיק שנקרא אקולוגיה.

האקולוגיה טוענת שהעולם מחולק למערכות שנקראות על שמה, כלומר מערכות אקולוגיות. מערכת אקולוגית, טוענת האקולוגיה, מורכבת מהאורגניזמים בסביבה, כלומר צמחים, בעלי חיים, פטריות, חד תאיים , שמקושרים ביניהם ברשת מופלאה ומגניבה של קשרים.

מערכת אקולוגית זה כמו ארון עם מלא מגירות. מלא מלא מלא מגירות. כל מגירה נקראת נישה, ובכל אחת נמצאת חיה. או צמח. או פטריה.. הבנתם את העניין.

יש, כמובן, הבדלים בין ארון למערכת אקולוגית. העיקרי הוא שאם מוציאים מגירה מארון אז יותר קל למצוא את הדף קשר מהמילואים שנפל מאחוריה. אם תוציאו חיה, נגיד יתוש, ממגירה במערכת אקולוגית, המערכת תתמוטט.

לא תמיד ברור איך היתוש מחזיק את הארון. מה שכן בטוח הוא שלמרבה הצער צריך יתושים.

ממש כמו את מארק אגווייר.

תראו את דטרויט של סוף האייטיז, בואכה ניינטיז.

מנהיג מרעיש, קלעי ומוסר היה. קראו לו אייזיאה והוא היה די טינופת, אבל גם כל הדברים האחרים.

מנהיג שקט, קולע ושומר היה, קראו לו דומארס.

ריבאונד היה, וקראו לו רודמן, וגם תולעת.

הגנה, נשמה, ריבאונד וזריקה מבחוץ, ליימביר.

חסימה, ספסל, מלחמה, הגנה – סאלי, אדוארדס.

שחקן שישי – מי שנכשל כאן אני פוסל לו את המבחן ולא ממשיך לבדוק. רמז – לא תנור.

חוץ מזה היה גם מאמן על, קראו לו צ'אק דיילי ואין מספיק מילים שיתארו את ההערכה וההערצה שלי כלפי האיש הדגול והמנוח הזה.

אחרון חביב היה דנטלי. אדריאן דנטלי היה הול אוף פיימר לעתיד ואחד מספקי הנקודות היעילים בתולדות הליגה. אלא אם כן יש לכם כינוי אחר לשחקן עם ארבע עונות רצופות עם למעלה מ30 נקודות (!). ארבע, 30+, ברצף, אוקיי?

אז נכון, בפיסטונס הוא לא היה בשיאו, אבל עדיין, שחקן של 23 למשחק.

אדריאן דנטלי היה פיצוץ של שחקן, אבל הפיסטונס חיפשו סוג אחר של יתוש, או את הגרוש. הגרוש הנכון שישלים להם לירה שאיתה קונים אליפויות.

לשמחתם, לדאלאס היה בדיוק כזה, והיו לו כמה יתרונות – יותר צעיר, חבר של אייזיאה, ואנטיפת. כולם במאבריקס שנאו אותו, החל מהמאמן דיק מוטה ועד אחרון השחקנים. רק דונאלד קארטר, הבעלים, החזיק ממנו. יודעים למה? קבלו.

בהתחלה, במכללות, אגווייר היה כוכב בדה פול, ונבחר לשחקן השנה ע"י כל גוף שמביע דעה בעניין. הוא נכנס לNBA היישר מהמקום הראשון בדראפט, והיה כוכב בסדר גודל כזה שעד היום מחזיק בשני שיאי קליעה למאבריק – ממוצע עונתי – 29.5 למשחק ב84', וכמות נקודות עונתית – 2330. בנוסף, הוא נבחר שלוש פעמים לאולסטאר. את המאבריקס, שבאו לעולם רק ב1980, משך אגווייר לחמש הופעות פלייאוף רצופות, בשיאן הפסידו בגמר המערב ללייקרס בשבעה. נאה ביותר כרקורד של כוכב, ועדיין, בלתי נסבל כאדם וחבר לקבוצה. מה עושים? עוברים לדטרויט.

דטרויט, כאמור, נתנה סקורר מזדקן אחד, וקיבלה אחר, צעיר, שהוא במקרה חבר של אייזיאה מהילדות בשיקגו, וגם אחד שמוכן לעשות סוויץ' – מכוכב אגואיסטי ושנוא לבורג חשוב ומקובל במערכת משומנת. בתמורה לנכונות קיבל אגווייר שתי טבעות אליפות ומקום של כבוד בפרויקט, ואפילו הקבלה ליתוש בסיפור המבוא לטור, שעסק באקולוגיה. שווה.

אז בסדר, זה מצד אגווייר. אבל מה קיבלו הפיסטונס שעשה מקבוצה מצויינת של כמעט, לאלופה פעמיים ברצף?

אני לא יודע.  לא כוח אש, כי זה היה כבר עם דנטלי. לא שחקן שישי, שהיה המייקרוווייב. לא הגנה, ריבאונד או נשמה.

כנראה אוממי. אוממי זה מין ביטוי יפני שאף פעם לא הבנתי שמדבר על טעם שהוא לא בעצם טעם,  שמתקבל מאיזון נכון בין טעמים (וקצת מונוסודיום, אבל עזבו).

אז נגיד שאגווייר היה אוממי. בפיסטונס היה הכל, ואתו זה התחבר בול.

אני מאמין שאת המטמורפוזה הזאת, מכוכב ארוגנטי לבורג חשוב בטעם אוממי, הוא עשה בעזרת אייזיאה, אבל יותר מכך בזכות צ'אק דיילי והאווירה הקבוצתית שהנהיג בקרב הבד בויז המטורפים של אז.

את הדיווידנד על כך נתן לו אגווייר שנים אחר כך, כשהיה עוזר מאמן בניקס:

“So far as understanding what it takes in order to win and being in the scheme of winning offensively and defensively, I think Chuck Daly might have had the biggest impact on me. Understanding not just basketball, but what type of philosophy he’s trying to get through and how we’re trying to win, I think he had the biggest influence.”

מארק אגווייר שיחק בדטרויט ארבע וחצי שנים, בהן קלע 13 בממוצע. בדאלאס שיחק שמונה וחצי, עם 24.1.

בדאלאס, החל מעונתו השלישית ואילך, היה אגווייר מחוץ לחמישייה בחמישה משחקים.

בדטרויט, מעונתו המלאה הראשונה ואילך, פתח ב80 מ262 המשחקים ששיחק.

אחרי עונת פרישה של 10.6 בקליפרס, סיים אגווייר את הקריירה עם 20 מדויק למשחק.

אדריאן דנטלי, לעומתו, שמר על הממוצעים גם בדאלאס וסיים קריירה עם 24.4. ב2008, 17 שנים אחרי פרישתו, נכנס אדריאן דנטלי להיכל התהילה, בזכות יכולתו לשים נקודות על הלוח.

האם מארק אגווייר ראוי להיכל?

קשה להגיד. הוא בטח לא מועמד טבעי. אמנם בדאלאס היה המנהיג והמוביל, אבל בקבוצת האליפות של דטרויט מילא אגווייר תפקיד חשוב ובלתי ניתן להחלפה, אבל לא מרכזי. מצד שני, כבר אמרנו, בלעדיו לא היו מגיעות האליפויות, כנראה. ולכן את הקול שלי להיכל הוא מקבל.

ולסיום, כדי להפריד את עצמנו מאתרים חסרי תרבות, הרי לכם קצת קולטורה, על עובדות החיים, חסידות ויתושים, ולמה אותם בכלל צריכים.

לשם מה קיימים יתושים בעולם?/ נתן אלתרמן

לשם מה קיימים יתושים בעולם?
יתושים, לשם מה קיימים?
מטרידים ועוקצים, דם אדם מוצצים
מן הדם מתקיימים ורק גרוד גורמים.
לשם מה הם בכלל קיימים?
יתושים קיימים בשביל צפרדעים
ובשרם לחיכם הוא ערב וטעים
קיימים הם בשביל הצפרדעים!

לשם מה קיימות הצפרדעים בעולם?
צפרדעים, לשם מה קיימות?
בביצה הן עומדות, מקרקור כבר צרודות
מיתושים מתקיימות וחירוש רק גורמות.
לשם מה הן בכלל קיימות?
צפרדעים קיימות בשביל החסידות
שאותן הן בולעות ועל רגל אחת עומדות.
קיימות הן בשביל החסידות!

לשם מה קיימות חסידות בעולם?
חסידות, לשם מה קיימות?
הן תמיד נודדות, משחיתות השדות,
גם אינן חכמות, רק להרס גורמות
לשם מה הן בכלל קיימות?
חסידות, זה ברור, מביאות ילדים
אשר יהיו אנשים נחמדים.
חסידות מביאות ילדים!

לשם מה קיימים אנשים בעולם?
אנשים, לשם מה קיימים?
הם הופכים עולמות ועושים מלחמות
לשם מה הם בכלל קיימים?
קיימים הם בשביל היתושים
אשר קיימים מדם אנשים!

לכן אל תתגאה אדם
ואל תרבה קושיות.
לכל יצור כאן בעולם יש סיבה לחיות
ואל תפגע נא ביתוש שעל אפך עומד
יבוא יום ובגללו עוד ילד ייוולד.

איזה גאון אלתרמן.

דרך אגב – אחרי הפרישה ב94' נשאר אגווייר בתחום, בתחילה כאחראי על פיתוח שחקנים בדאלאס, ולאחר מכן עוזר מאמן שם ובניקס.

כיום הוא מתגורר עם אשתו בדאלאס, ולפי מה שנכתב לאחרונה היה חלק פעיל בעסקת המכירה של המאבריקס מרוס פרו למארק קיובן.